יש שירים שנצרבים בתודעה דרך מבט חודר. זה הסיפור שלי עם Where did you sleep last night (in the pines), שיר עלום שהקליטו נירוונה, חודשים בודדים לפני שנאסף קורט קוביין אל אבותיו. השיר הזה הוא לא סתם עוד שיר, אלא לחן בין למעלה ממאה חמישים שנה שעבר גלגולים ושינויים רבים במהלך השנים.
את השיר הזה העלום הזה הקליטו נירוונה בהופעת האנפלאגד שלהם מסוף 1993, חודשים בודדים לפני שנאסף קורט קוביין אל אבותיו. “Fuck you all, this is the last song of the evening”, הוא מכריז בקולו השבור ומתחיל לשיר למול הקהל המשתומם שציפה להדרן נוסח Smells like teen spirit, ונאלץ להסתפק בשיר סיום מלנכולי וקודר. אך מה שעוד יותר מלנכולי וקודר הוא המבט של קוביין בפאוזה שלפני המילים האחרונות, שתפס אותי ועדיין לא מרפה.
לרגע הזה הייתי מחכה בכל פעם שההופעה הייתה משודרת ב-MTV. ועם עלייתו של היו-טיוב, הייתי מאזין/צופה בשיר עד המבט, ב-04:48, ומחזיר בריפיט כדי להנות שוב ממנו. זאת הנאה במרכאות, כי היא אובססיבית, חולנית, צינית, מציצנית, שכן אי אפשר להתכחש ולהתמכר ליצרים שרוחשים שם מתחת לפני השטח.
המבט הוא מבט של זומבי. של תובנה פתאומית. של קוביין שרואה ברגע אחד את גודל הזוועה של החיים, ותוך כדי השנייה הזאת מדלג כבר לעולם הבא תוך שהוא בז להבלי העולם, המיינסטרים, לרגע המטופש שבו אנשים מטופשים מצפים שישיר את אותם השירים שהם כבר מכירים אבל הוא אומר Fuck you, ושר את Where did you sleep במקום.
אומרים שהאנפלאגד ההוא היה למעשה הלוויה שארגן קוביין לעצמו, אז בשבילי זאת בדיוק השניה שבה הוא מת, נפרד. צורח, העיניים קרועות בחוריהן, הפה פעור באימה כמו בציור המוכר של מונק.
אבל עד שהשיר התגלגל להופעה של נירוונה באותו ערב, עם אותו מבט פרידה שנצרב בנצח, הוא עבר די הרבה גלגולים. נכון לשנות ה-70, תועדו 160 גרסאות בלבד לשיר הזה, שידוע גם כ-“In the pines” ו”Black girl”-, ומאז הוקלטו עוד עשרות, כשהאחרונה, מ-2012, בוצעה בידי אמן ההיפ-הופ Kid Cudi.
בהופעה, קוביין מייחס את כתיבת השיר ל”פרפורמר הכי אהוב עליו”, זמר הפולק Lead Belly שהקליט לו מספר גרסאות בין 1944-1948. אגב, למרות שהתעסק בשיר הזה באובססיביות-יתר Lead Belly לא הקליט רק את השיר הזה בשנים קריטיות אלה- הוא מצא גם זמן לפוליטיקה, ופרסם בין היתר שיר על רוזוולט, ואת השיר “מיסטר היטלר” שכולל את השורה האלמותית “we’re gonna tear Hitler down (X3) someday”.
אבל עם כל הכבוד לו ולמלחמתו הלירית בהיטלר, מקור השיר- הרבה לפני שהפך שם נרדף לרוח הנעורים של הגראנג’- הולך אחורה בזמן עד 1870 והוא בכלל שיר פולק אמריקאי מהרי האפלצ’ים בארה”ב. חתיכת היסטוריה לשיר עם די פשוט של בית אחד. אך אם השיר שורד כבר למעלה מ-140 שנה, חייב להיות לכך קצת יותר מורכב.
במהלך השנים עברה על השיר הזה אבולוציה, הכוללת שלל טרנספורמציות ומיזוגים בין בתים, עד התגבשותו לגירסה המוכרת לנו כיום כפי ששר קוביין באנפלאגד לפני מותו. השיר גם עבר שינויים רבים מבחינת הסגנון, כאשר בראשיתו היה שיר בלוז קאנטרי.
רוב הגרסאות כוללות עימות מילולי, עם פניה שתוכנה משתנה: “מה עשית/ איפה שהית/ איפה לנת בלילה”, לפי אחת; “מאיפה השגת את השמלה ואת הנעליים הנאות האלה” בגירסה מוקדמת יותר; וגם “מה עשיתי לך שמגיע לי היחס הזה?” (פרפרזה על אבי ביטר?) בגירסה מ-1917. אך בכל מקרה הפנייה היא תמיד לדמות הבחורה בדרישה לדין וחשבון, אם כי גם כאן יש שלל וריאציות- זו נערה קטנה, שחורה, או פשוט “נערה שלי” הפוליטיקלי קורקט אצל נירוונה.
גרסאות אחרות מדברות על decapitation, עריפת ראשים, ע”י רכבת ארוכה. זהות הנערפים משתנה, והגרסאות מתחלקות בצורה דיכוטומית- לעיתים זו קינה לנערף האהוב שנלקח בטרם עת על ידי הרכבת, ולעיתים העריפה באה דווקא כעשיית צדק על פשע שבוצע, לרוב על אונס של אותה נערה גנרית מהשיר.
גם זהותו של מי שנכנס ליער האורן המסתורי משתנה, אבל בכל הגרסאות כולם הולכים אל אותם ה”Pines”, ישות אפלה, מבודדת, מסויטת, לשם הולכים המופקרים, אלה שלא מתאימים לחברה, הלא מוסריים, הבודדים, הסוטים. זה מקום מטאפורי ומיתי כמעט, שאני מקביל ל”עזאזל” המקראי, ושנעוץ באיזו תודעה קולקטיבית, בפחדים בסיסיים של בני אדם שחיים בזהירות על החבל הדק שבין כאן ושם.
סוד הקסם וההישרדות של השיר נובע מכך שבכל תקופה הוא עובר אדפטציה והתאמה לאירועי הרקע והלך הרוח- בשפל הגדול, לדוגמא, הנערה השחורה נהייתה Hobo, כינוי תקופתי לנוודים פורעי חוק, והייתה מסתתרת באותם pines לאחר שהיתה עדה לרצח של אביה. בתחילת המאה האלמנט הבולט היה דווקא הרכבת, שכן זה היה תור הזהב של רכבות הקיטור בארה”ב. בתקופת דור ה-X של נירוונה הפרשנות משתנה מקצה לקצה, כאשר קוביין מטעין את השיר בכעס ומרירות של גבר ספק-נבגד ספק-פרנואידי על רקע התקופה הפוסט-מודרנית והמבולבלת של תחילת הניינטיז.
הכעס והמרירות של קוביין הושאלו אולי ממרק לנגן, שהכיר לו את השיר בסוף שנות ה-80 וניתן לזהות את נגינת הגיטרה של קוביין בגירסה שלו מ-1990, לצד השפעות מוזיקליות שהעביר לנגן לכמה ממפעלי נירוונה. הגירסה של לנגן מתחרה על תואר הביצוע הטוב ביותר. היא מוציאה את המקסימום מהשיר הזה, חושפת קרביים ואת כל הלכלוך, האמוציות והקנאה שרוחשים בו.
בגרסאות היותר קלילות לכל המשפחה ניתן למצוא את ביצועים של ג’ואן באאז וכן של דולי פרטון, שכינתה אותו “שיר מושלם לאנשים פשוטים”, והפכה אותו בפרשנות שלה לנגיש גם לאיכרים פשוטים ואנאלפביתים ביריד כפרי בפאתי אלבמה.
גירסת בלו-גראס כיפית למדי של השיר בוצעה על ידי ה-Louvin Brothers ב-1956. היא אמנם מנטרלת את המטענים הכבדים שהוא נושא, אך מספקת אינדיקציה לגבי המנעד הרחב של מבצעים וסגנונות שנגעו בדרכם בהיסטוריה הארוכה של השיר הזה.
הביצוע האחרון גם מספק את ההארה הנדרשת מההליכה אחורה בזמן לשורשיו של השיר- הליכה שהתחילה עם אותה הופעה ואותו מבט של רגע לפני ההתאבדות ונמשכת עם רכבות במערב הפרוע, עריפת ראשים ודולי פרטון. מה שבטוח זה שיצוצו עוד גרסאות ל-where did you sleep, ושעוד מאה שנה מישהו יעשה אנפלאגד, ויספר שם שקורט קוביין כתב אותו.
שלכם
עמיר תדמור
Lyrics
In The Pines
Tell me where did you sleep last night?
In the pines, In the pines, Where the sun never shine
I shivered the whole night through.
Black girl, black girl, where will you go
Im going where the cold wind blows
In the pines, In the pines, Where the sun never shine
I will shiver the whole night through.
Black girl, black Girl, dont lie to me
Tell me where did you sleep last night?
In the pines, In the pines, Where the sun never shine
I shivered the whole night through.
My Husband was a Railroad man
Killed a mile and a half from here
His head, was found, In a drivers wheel
And his body hasn’t never been found.
Where Did You Sleep Last Night Lyrics
My girl, my girl, don’t lie to me
Tell me where did you sleep last night
In the pines, in the pines
Where the sun don’t ever shine
I would shiver the whole night through
My girl, my girl, where will you go
I’m going where the cold wind blows
In the pines, in the pines
Where the sun don’t ever shine
I would shiver the whole night through
Her husband, was a hard working man
Just about a mile from here
His head was found in a driving wheel
But his body never was found
תגובה 1
השיר קיבל רפרנס גם אצלנו, כשעמיר לב כתב ״אני אשיר עם קורט my girl”.
אגב, כשמאיר אריאל משיב ללאה גולדברג ב״ילדתי שלי״ כנגד ״התלכי בשדה״ שלה – אי אפשר שלא לתהות אם השיר הזה ישב גם אצלו איפשהו בראש, ולו בתת המודע בלבד.